Own The Data

אני לא יודע כמה מכם היה מודע לדרמת הרשת הגדולה שהייתה השבוע בפייסבוקים הישראלים. בית המשפט הורה לפייסבוק להחזיר את העמוד ‘סטטוסים מצייצים’ שזה פחות חשוב, אבל יום למחרת הוסרו מהאתר כמה וכמה קבוצות גדולות, במהלך שמסבירים כבאג או וואטבר. ביניהם קבוצת Supergirls, שזו אחת הקהילות הכי מדהימות שיש ברשת היום. בית ספר לאיך לבנות קהילה, שנבנתה בצורה אורגנית מעולה על ידי מריה גרין פוברצ’יק וצוות מתנדבות מעולה.

יום אחד הן קמות בבוקר, ומגלות שקהילה של 87,000 איש פשוט נמחקה. אין צורך לשאול שאלות, אין צורך להתריע, הענק הפייסבוקי עושה מה שהוא חושב – במכוון או בצורה של באג.

אחרי 24 שעות הקהילה חזרה והכל בסדר אבל זה גרם לי לחשוב על ההסתמכות של אנשים על פייסבוק בתור מקור ליצירת קהילה. כששואלים אותי למה צריך אתר ולמה לאסוף בו מיילים ולמה לשים בו פיקסל הן של גוגל והן של פייסבוק – התשובה היא תמיד אחת – Own the Data.

כי אי אפשר לדעת מתי ארגון עצום שמחויב לאפס דין וחשבון למשתמשים שלו, בין אם זה פייסבוק, גוגל או כל ארגון אחר, יחליט להוריד חרב על הראש של העמוד\קבוצה שלכם, וכל מה שאגרתם, במגרש משחקים של מישהו אחר לגמרי, בכללי המשחק שלו – יעלם. ולקבוצת supergirls, על כמעט ה100,000 איש שלהם היה את הכח של קבוצה ענקית. תחשבו שאתם אמוד אמן\עסקי עם 2000 לייקים, ששליש מהם זה משפחה וחברים וה engagement שלו לא מטורף, כמה כח יש לכם כאן?

הפתרון לפזר את הסיכונים. זה בסדר גמור לנהל קהילה פייסבוקית (אהלן EYBY) אבל חשוב לקיים מנגנונים שסופרים את הדאטא שנמצא באתר, ועדיף לקנברט אותו למיילים. גם בהופעות, בהזמנות כרטיסים וכל נקודת פגישה עם הלקוחות\קהל שלכם – Own The Data. עבדתם קשה בשבילו.