פתיחה – אם קראתם את שני הפוסטים הקודמים בנושא, דלגו

בשני הפוסטים הקודמים שלי בנושא המסר כתבתי בכללי על כמה חשוב שיהיה בכלל סיפור ואחכ כתבתי על להתאים את המסר\סיפור לקהל הנכון ושלא כל הקהלים נמצאים באותו שלב של הכרות או אמון עם מה שאתם מציעים.

הפעם, אני רוצה להציע הצעה פרקטית על איך לגשת בכלל לנושא הזה של כתיבת מסרים – בפייסבוק, בניוזלטר, וגם כשאתם מדברים עם מישהו ברחוב.

אם קראתם את שני הפוסטים הקודמים שלי, אתם יודעים שאני אוהב להשוות את התקשורת הדיגיטלית לסיטואציה של פגישת אדם ברחוב, ומה שלא נעשה בפגישה מקרית עם אדם ברחוב, אנחנו לא צריכים גם לעשות דיגיטלית.
כזכור, מעולם ולעולם לא ימצא אדם את עצמו עוצר מישהו ברחוב, מבקש ממנו עשר שניות ברחוב ואומר לו “שמע, אני חייב לשתף אותך בכמה שאני מתרגש מזה שיוצא סופסוף הסינגל החדש שלי. עבדתי עליו מלא זמן ועברתי דרך ארוכה איתו ועכשיו הוא סופסוף פה ואני ממש מקווה שתתן לו צ’אנס ותקשיב לו כי עבדתי עליו מה זה קשה ואני מה זה מתרגש וזה היה מה זה ארוך אז שים פליי ואז תעשה לי לייק לעמוד ואם בא לך אז תשתף ויש לי השקה בלבונטין מחרתיים אז ביי”.

זה לא מהדברים שקורים.

וגם, מכירים את זה שאתם בקבוצה של אנשים ויש את הבנאדם שמדבר על עצמו וכולם שונאים את זה ומרכלים עליו אחכ ומפסיקים לאט לאט להזמין אותו כי הוא אוכל את הראש על עצמו?
זה בערך מה שקורה כשהטקסט שאתם כותבים הוא ‘סוףסוף אחרי עבודה מרובה הקליפ שלי בחוץ, ואני חייב שתפסיקו את הגלילה חסרת המשמעות בפיד ותעצרו עלי’.

תחשבו מתי בפעם האחרונה אתם עצרתם מול טקסט שלא הגיע ממישהו שאתם מכירים או עמוד שלמדתם לסמוך עליו. הפעמים שעצרתם היו כי משהו תפס את תשומת הלב שלכם. טריוויאלי. מהו המשהו הזה? משהו שדיבר אליכם. מה מדבר אליכם? אני לא יודע, אבל אם אתם אנשי כלבים, אז סרטוני כלבים יעצרו אתכם. אם אתם פסנתרנים, המראה של פסנתר יעצור אתכם. אם אתם בענייני חופים, תמונה מתאילנד תעצור אתכם. לכל אחד מאיתנו יש את עולם הערכים והענין שלו, שכשהעין תופסת משהו לזרום איתו, כמו תמונה או טקסט שחודרים את הרעש האינסופי – אנחנו שמים לב. זה מה שאנחנו עושים, לוקחים את הלב ושמים אותו במרכז, כי נגעו בלב שלנו.

כאן מתחיל התוכן עצמו של הפוסט הזה

אנחנו הרי לא קריפים או סליזים או צ’יזים ולא נפתח פוסט ב ‘אוהבים מטאל?? בואו!!!’.  אנחנו נצטרך לדבר ללב של אנשים באמצעות ערכים, הדברים שאנחנו מאמינים בהם. לא צריך להשתפך רגשית במגילות אינסופיות של רגש, אלא רק לומר את האמת – למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים.

סימון סניק ו Start With Why

סימון סניק הוא אנתרופולוג שכתב את הספר המושלם הזה Start With Why שבכל הזדמנות שאני יכול, אני אמליץ עליו כי הוא בול ההפיכה המחשבתית שכולנו זקוקים לה בכל הקשור להעברה של מסר הלאה למאזין.
בגדול ובתמצות, סניק גורס שמרבית האנשים והחברות מדברים ב ‘איך’ (how) או ב’מה’ (what), לפני הכל – וזו טעות. צריך להתחיל ב’למה’. הלמה, הוא מה שרותם את האנשים הנכונים אליכם, אלה שיכולים להזדהות עם מה שאתם עושים, הלמה הוא מקור תשומת הלב. הערכים שלכם ממגנטים אנשםי עם ערכים דומים. אחד המשפטים החשובים שהוא אומר הוא
People don’t buy what you do, they buy why you do it.

הוא לוקח את הדוגמא של Apple ואומר שאם הם היו כמו כל חברת מחשבים רגילה, המסר שלהם היה
‘אנחנו חברת מחשבים (what) שמייצרת מחשבים שמעוצבים מדהים עם חווית משתמש אדירה (how) – רוצה לקנות מחשב?’. התשובה לשאלה הזו היא ‘נההההההההה’.

אבל Apple התחילו עם ‘למה’ וזה שינה את כל הפיץ’ שלהם. ‘אנחנו מאמינים בלאתגר את הסטטוס קוו ולחשוב שונה (why), בגלל זה אנחנו נותנים את הדגש על מחשבים שמעוצבים מדהים ובעלי חווית משתמש אדירה (how), אנחנו פשוט במקרה מייצרים מחשבים (what), רוצה לקנות אחד’?
בום.

הוא ממדל את התאוריה שלו על ידי ה Golden Circle כפי שרואים כאן. ליבת הדברים היא ב why.

בכלל לא גולדן. ניחא.

אנשים לא קונים את מה שאתה עושה או מוכר, הם קונים את הלמה אתה עושה. יש הרבה להקות פופולריות מאד בעולם, אבל רק רדיוהד, שה’למה’ שלהם מכיל ערכים כמו סקרנות, אניגמטיות, אפלה, מוזריות וכו’ – יוכלו להקליט מאפרה נופלת על רצפה בחדר מלון בטוקיו, ולהוציא את זה כאלבום – וכולם יקשיבו לזה. מעבר להייפ, מי שמזדהה עם הערכים האלה של רדיוהד, יהיה חייב להקשיב להקלטה של מאפרה נופלת.

דמיינו את הפוסט הבא : ‘אנחנו להקת פוסט פאנק. אנחנו מושפעים מאינטרפול וג’וי דוויז’ן, רק יותר פסיכדלים. בואו להופעה שלנו!!’
מוחלף בפוסט הבא: ‘הטקסטים שאנחנו כותבים הם הדרך שלנו להתמודד עם תחושות של דכאון וחרדה. באמצעותם אנחנו מסתכלים לפחד בעיניים ומנצחים אותו. לפחות באופן זמני, עד האתגר הבא. אנחנו שרים עליו ולו כי כדי לשבור סלעים, צריך טיפות קטנות של מים פעם אחר פעם. ההשפעות שלנו הן של אינטרפול וג’וי דוויז’ן, אז כנראה תוכלו לקרא לזה פוסט פאנק. בואו להופעה שלנו להתבונן איתנו בעיניים. ‘

מה יגרום לכם יותר ללחוץ פליי ?

אני ממש ממליץ לכם לראות את אחת ממיליארדי ההרצאות שלו שרצות ביוטיוב, ולגמרי שווה שתקראו את הספר.

כבר יצא לי המון פעמים לעבוד עם מוזיקאים שכתבו את הטקסטים שלהם ממקום של לספר על המה והאיך וכששלחתי אותם לראות את ההרצאה הזו+תרגיל כתיבה, הם חזרו עם טקסט זהב. השיט הזה עובד.

הנה תרגיל לבית

אם אתם לא מכירים את שיטת דפי הבוקר, ממליץ לכם, מדובר על כתיבה יומית של שלושה עמודים בכתב יד, בכל בוקר. הענין הוא לקום בבוקר, וישר ללכת לכתוב, בלי שתקלעו להסחות דעת נוספות, ולשפוך כל מה שיש במוח, על הניר, כל מחשבה שלא תבוא. יצא לי לכתוב עמודים שלמים שהיה כתוב בהם ‘אני לא מאמין שאני ער בשעה הזו, למה אני כותב את זה, אני רעב ומת לקום ושונא את עצמי על זה שאני כותב עכשיו דפי בוקר, מה זה השיט הזה, נו זה לא עובד, הנה אני כותב שטויות מהמוח’. ולאט לאט, התחילו להגיע דברים מאד מעניינים שהחליפו את הקיטור הזה ולמדתי המון על עצמי. 
אני מציע לכם, כדי לגלות את ה why, לקחת שלושה-ארבעה ימים ולקום בבוקר עם מטרה של כתיבה אינטואיטיבית, ללא פילטרים וצנזורה, שתעסוק ב’למה אני עושה את זה’. אתם תראו שתצא מכם אמת גדולה. אולי תגלו שאתם עושים את זה מאגו, אולי מאהבת אדם, אולי מהרצון להתפרסם, אולי מהרצון לגעת. תהיה מונחת מולכם אמת גדולה.

אחרי שלושה ימים של כתיבה מתוך התת מודע, תוכלו לקרא את כל מה שכתבתם ולהבין מה התודעה שלכם סיפרה לכם, מבלי שהפרעתם לה, על עצמכם. זה תהליך מרתק ומדהים.

הנה דוגמאות לטקסטים שנכתבו עם start with why במחשבה:

“אני רוצה לפתוח לכם את האוזניים ואת הלב.
לרגע אחד, בחשכה של הבמה, להלך יחד על הקו הדק בין זעם להשלמה, לדבר אליכם דרך השירים האלה שיצרתי, על מה שהחיים האלה מביאים ומה עושים איתם. על מה שיש לכולם ומסתתר מתחת לראדר, בשקט. כמו שיברון הלב הזה, השחזור של הכאב, הנשיות הפגועה, היחסים הילדים ,הריקנות והיופי.
אני רוצה לצרוח ללחוש, רק להוציא, לפתוח את הלב, בחושך, לרגע, לתת לו להשבר שוב ולהאיר.” (חן לב ארי)

או

“מעולם לא הרגשתי שייכת לעולם מוסיקלי אחד באופן אבסולוטי, תמיד חיפשתי את השבירה, החיבור והחופש בתוך כל קונטקסט שהייתי בו. הייתי פסנתרנית קלאסית הרבה שנים ושם תמיד מתחתי את הגבולות ואיתגרתי את הקיים. התנגשתי הרבה בקירות, נכנסתי להמון ויכוחים סוערים על אינטרפרטציה. עד שהבנתי שהמקום הנכון לי הוא מקום חופשי ונקי שאליו אני לוקחת, ובו אני מערבבת, כל דבר שמדליק אותי.
אין חוקים, רק השראה ומה שמרגיש נכון. מקום בו אני בוראת משהו שלי. אז התחלתי לכתוב מוסיקה.
היופי הכי גדול בשבילי הוא הראש הפתוח שמאפשר לדברים לאו דווקא צפויים, להכנס ולהתערבב ולהיעשות ליצירה. יש בזה המון עוצמה. אתם מוזמנים לעקוב אחרי העמוד שלי לעדכונים על ההופעות בחודש מאי בירושלים וגבעתיים” (נופר פיי)

לסיכום

אני לא יכול להגיד לכם מה לכתוב. ויש מצב שגם אתם בעצמכם לא יודעים מה לכתוב. אבל אם אנחנו יודעים שלכתוב על עצמנו ולמכור את עצמנו ולספר את עצמנו והכל אני ואני ואני, יוביל לזה שאף אחד לא ירצה לדבר איתנו, אז צריך למצא דרך אחרת. Start With Why היא דרך טובה להתחיל כיוון חדש, שישנה לחלוטין את אופי השיח בפייסבוק, וגם תכלס, בחיים עצמם.